איך אני מגשרת על הפער הזה י’אלוהים?
“נשימות עמוקות נעמה” אני אומרת לעצמי “להוריד דופק” וקופצת למים (הלוואי, שם אני באמת שוחה כמו דג), יותר נכון – למקלדת, למסך…
והנה זה קורה.

אני אמנם מפנימה לאט ומיישמת עוד יותר לאט, אבל הי! אני מפנימה… ומיישמת… זה כבר הישג עצום בשבילי!
והכי חשוב – אני לומדת… לומדת… לומדת…

תמיד הייתי שילוב של רוח וחומר, של אמא שלי ואבא שלי, של חלומות ומעשים… ואני מבינה שאם אני רוצה להביא את החלומות הישנים-חדשים שלי להיות מציאות, אני צריכה ללמוד איך העולם מתנהל היום ואיך הוא מתקשר, כי לפתוח קבוצת וואצאפ בטלפון חוגה למשל, כנראה לא אצליח.

אני מודה על האפשרויות המופלאות שיש לי להפיץ את הפרויקט שלי, את החזון, גם לקהלים שכביכול רחוקים ממני מאד. זה ממש מרגש אותי.
אני לומדת בשקיקה, וכלכך מבסוטית כשמצליחה לפצח משימה או כשנופלת לי תובנה בהקשר לחלקים הדיגיטליים של באטוב או השיווק הדיגיטלי שלו, מרגישה שאני הכי מתקדמת שיש (עד שנייה אחר כך שאני מגלה שעדיין לא).
ככל שאני מכירה ומבינה את העולם הזה יותר, יש לי אפשרות לדייק את ההתנהלות שלי בתוכו כך שתשרת את צרכי ושאיפותי.

וכך קרה שה”דבר” הזר הזה, שהרתיע אותי, שהרחקתי ממני כל עוד יכולתי, שאפילו שנאתי במידת מה, הפך לעולם מושך, מרתק, משמעותי, ואפילו (ששש… אל תספרו לאף אחד טוב?) ממש מהנה!