אני יורדת בערב לחווה ונזכרת שאחד הדברים הראשונים שדיברנו עליהם בקורס פרמקלצ’ר שפרויקט סביבתי הוא בר קיימא כשהוא בן דורי. כשסבתא שלי, אמא שלי או בתי יורדות איתי לחווה לקטוף ירקות לארוחת ערב, ובתי מצהירה שתגדל פה בעצמה ירקות אחרי שאמות, אני יודעת שקורה פה משהו טוב.

כשאני מקבלת תגובות מבחוץ אני מבינה שיש משמעות רחבה למה שאנחנו עושות, ונזכרת שזה באמת מדהים מה שקורה פה וממש לא מובן מאליו.