היתה לפה עליה לרגל. הייתי מצטטת משפט מהסרט “שדה החלומות” –
“if you build it – they will come”  כשיוצרים כלי – הוא מתמלא.
היה אפשר למצוא תבלינים במטבח ממקומות שונים בעולם. מלא שפות. שנים שדיברתי יותר אנגלית מעברית.
זו היתה תקופה עם תילי תילים של קסמים שמעסים כל שריר תפוס בגוף. תחושה שהרוח והחומר מעורבבים ואין הפרדה.
לא משנה מי הגיע לכאן ובאיזו גישה, הוא נכנע בפני המציאות שאומרת שניסים יכולים לקרות.

סבא כל הזמן היה איתי מאז שנפטר וחזרתי למשק.
קבוצה של דתיות שהיתה פה אמרה לי “מה שאת מתארת זו השגחה פרטית” ועניתי שזה ברור מי משגיח עלי.
לסבא שלי היה ידע חקלאי עצום ויומנים מעוררים השתאות. בין היתר רשום בהם מה כמה ואיפה ריססו. המומחים אמרו לסבא במפורש שחלה בעקבות חשיפה מוגברת לחומרי הדברה. הוא נפטר לפני גיל 70.
יום אחד הזמינו אותי למועדון “בוקר טוב” של נשות הדור השני בנהלל, לעשות הרצאה. אחריה סבתא ניגשה אלי ואמרה “מה עשית? כישפת את הזקנות”. קרה שם משהו מיוחד.
בהזדמנות עשיתי לעצמי כמה בנות ברית נפלאות, מהדור שמבין על מה אני מדברת. סבתא היתה מאד גאה בי.

עם בלן בן זוגי זה סיפור סינדרלה. הגיע מצרפת כדי לעבור את הקורס בלוטן יחד עם בחור איטלקי שהתנדב אצלנו בחווה. פגשתי אותו כשהגענו להעביר הרצאה בסיום הקורס. מיד אחריה הודיע שבאים לעזור לנו בחווה.
בימים הראשונים ראיתי אותו עולה מהשדה כולו אש. כששאלתי מה קורה הוא אמר “I feel more home than home”.
כמה חודשים קודם ראיתי אצל אמא שלי בבית נעלי טבחים כתומות, שאחי לא רצה. לקחתי אותן ואמרתי בחיוך “אולי אתחתן עם מי שיתאימו לו הנעליים האלה”.
בלן הגיע בחורף עם מכנסי דייגים, טישרט וכפכפי קרוקס כמעט נטולי סוליה. נתתי לו את אותן נעליים כתומות כי מגפיים לא היו בשבילו. הכניס את הרגליים והתאימו בול. כשיצא לגינה, זרקתי לו “דרך אגב, אמרתי לאמא שלי שאתחתן עם מי שהנעליים יתאימו לו”. צחקנו והמשכנו בדרכנו.
יום אחד הזמינו אותי להרצאה בלוטן ובדקתי אם מישהו רוצה לרדת איתי לשם בטרמפים. בלן אמר “אני”. בסוף השבוע הזה התחברנו.
בהמשך הזמין אותי להכיר את המקום שממנו הגיע. כפר קטן בצפון צרפת, שטחים חקלאיים ענקיים וכבושים.
הגענו להורים שלו “full package” כמו שהציג להם, כי גילינו ביום שטסנו שאני בהיריון.