“יש פה שני צירים.
יש אותי ויש את המקום.
באיזשהו שלב המקום ואני הפכנו לאחת”
מרגש אותי שבתקופתנו מתקיים מקום שמעורר את החושים הקדמונים של חיי קהילה, יצירת מזון, מחסה וכלל הצרכים הבסיסיים שלנו בני ובנות האדם, מתוך מה שקיים וכמעט ללא משאבים כספיים.
מירב כרמי, בת 44, דור רביעי למשק 72 בנהלל, חזרה לפני 16 שנה מהעיר הגדולה והקריירה שפיתחה, ותחת ג’ונגל העשבים הג’אנק והחובות הכספיים, מצאה אוצר במשק – אדמה, ויצרה יש מאין, חווה אקולוגית מלאת קסם.
