“צריך לרצות, ולא משנה מה המכשולים”
אומרים שלעולם אל תטיל ספק שקבוצה קטנה של אנשים יכולה לשנות את ההיסטוריה. היא יכולה, לגמרי!
אני מרגיש שאני חלק מהקבוצה הזאת שמשנה דברים. כל מה שעומד בדרך הוא מכשול שצריך לעבור, וכל מכשול שאתה עובר רק מלמד אותך להיות מוכן יותר למכשול הבא.
*נשארתי תוהה אם זה קשור לזה שיוליה בת זוגו טסה למשפחתה ולא חזרה אליו, או שחבריו למחלה הקרובים ביותר נפטרו, אבל משהו השתנה בו בפליקס כשהגעתי לבקר אותו בפעם האחרונה.
חודש אחרי זה ראיתי מודעה בעיתון על פטירתו. מכונת ההנשמה הביתית שלו שבקה, ואחרי שהיה מחובר למכונת הנשמה בבית החולים במשך שבועיים, ב-30/9/2009 פליקס נפטר.
כמו את טקס החתונה, גם את טקס הפרידה, הנחה אברי גלעד. כמובן בנוכחותם ומילותיהם של חבריו המטפסים, בני המשפחות של חבריו למחלה, חבריו לעמותה וחברים נוספים.
זה הרגיש כאילו נמצא שם. תמיד ידע לארגן את הדברים כך שיקרו בסטייל המיוחד שלו.

