אני יהודייה ישראלית אישה אם רעיה וחברה. כל אלה מגדירים אותי, הם השלד שלי, הבסיס עליו הכל נבנה.
העובדה שנולדתי בארץ להורים פליטי שואה עיצבה אותי, וטבעה בי חותם בוער לכל חיי. לא להיות קרבן. ללכת לעולם קדימה.
היה לי חשוב לתת לילדות שלי חינוך ציוני יהודי ישראלי, וגם לבנות לעצמי חיים משמעותיים כאן בארץ ישראל ולהשפיע לטובה על אנשים סביבי.
בגיל 27 נולדה בתי הבכורה טל. יעל נולדה כעבור ארבע שנים. שתיהן נולדו אחרי שנים של טיפולי פוריות קשים וארוכים. רציתי משפחה גדולה, חלמתי על שישה ילדים, קיבלתי שתיים – לתקופה מוגבלת.
אחרי מלחמת יום הכיפורים יצאנו לטיול זוגי גדול ולי נפקחו העיניים.
בגיל 29, עברתי קורס מלווי קבוצות והשמיים נפתחו לי – רחבים. השתלבתי בשוק התיירות והתקדמתי לכל קצוות הגלובוס. מאירופה הקלאסית בצעירותי ועד ניו זילנד וארצות האנדים בבגרותי.
לצלם התחלתי בגיל מבוגר באופן יחסי. בהיותי בת 43 הזדמנה לי הרפתקה באקוודור, בדרום אמריקה. השתתפתי בפרויקט בוטני גדול ביערות הגשם. התחלתי לצלם, ומאז לא הפסקתי. התאהבתי. הגעתי ליחסי רעות בשיחה ללא מלים עם התושבים האינדיאנים משבט קצ’ואה באמצעות התמונות שהבאתי להם. הבנתי מיד את כוחו של הצילום כמחבר בין אנשים.
העיסוק רב השנים בהדרכת טיולים בארצות ויבשות שונות נתן לי אין ספור הזדמנויות להגיע למקומות רחוקים בעולם, ובכל מקום מצאתי אנשים.